במטרה לנצל טוב יותר את אנרגיית הרוח לצורך ייצור חשמל, יזם המשרד לתשתיות הלאומיות, בשנת 2003, סקר מקיף לעדכון ממצאי נתוני הרוח והרחבת מסד הנתונים שהיו קיימים ברשותו עד כה.

לצורך כך, ביצע השירות המטאורולוגי מיפוי מקיף שמטרתו היא לבחון את שדה אנרגית הרוח באזור הנגב והערבה. הבדיקה כללה מדידות של 15 תחנות קונבנציונליות עם רשם רוח מדגם וולפלה, ו-9 תחנות אוטומטיות עם מד רוח אלקטרוני מדגם יאנג.

המחקר נעשה תוך מתן דגש על איכות ושלמות נתוני הרוח והמידע הנלווה שעשוי להסביר את תוצאות מדידות הרוח (metadata). בנוסף, בכדי שלא לעכב את הפקת התוצרים, הוחלט לבצע את הפרויקט בשלבים, כאשר השלב הראשון מתמקד בדרום הרי יהודה, בנגב ובערבה -  אזורים שלא הוקדשה להם תשומת לב מרובה בסקרים קודמים.

תוצאות הסקר הצביעו על כך כי האזורים המראים פוטנציאל לערכים גבוהים של מהירות רוח והספק הם: החלק הגבוה של הר הנגב, דרום מזרח הרי יהודה, הרי אילת, ומפרץ אילת.

העבודה המצורפת מציגה את מהלכי בדיקת המיפוי, הנתונים והמסקנות, כולל טבלאות ומפות.