הגז הפחמימני המעובה (גפ"מ), בעצם יעודו, טמונה התכונה המאפיינת אותו, והיא תכונת ההתלקחות. תכונה זו שבעטיה אנו נדרשים לגז, משרתת אותנו כראוי כל עוד היא נמצאת בשליטה. מיותר לציין איזו עוצמת הרס טמונה בה כשהיא יוצאת משליטה. די שנאמר שעוצמת פיצוצו של קילוגרם גפ"מ שקולה לפיצוץ 2.5 ק"ג נפץ T.N.T !

בעקומת החומרים המסוכנים, מצוי הגז בחלק העליון. הדבר נובע לא רק מכוח ההרס העז הטמון בו, אלא מהצטברות גורמים נוספים ובהם היותו מאוחסן בכמויות משמעותיות בתוך בניינים או בסביבתם, היותו מובל בצנרת פנימה אל הבנינים והיות מתקני הצריכה הסופיים של מערכת הגז ("מתקני הקצה"), מוצבים בתוככי דירות מגורים ומבנים ליעודים אחרים. לכל אלו צריך להוסיף את כוח ההתפשטות של הגז, החודר לכל פינות החלל העומד לרשותו.

סיכון אחר הטמון בגז, נובע מכך שבעירה לא תקינה שלו, יכולה להפיק גז רעיל והוא ה- CO (בעירה תקינה מפיקה את הגז 2 CO).  גז רעיל זה היכול לגרום אף למוות, מופק ממתקני גז בלתי תקינים וגרם בעבר ללא מעט פגיעות בנפש.

גפ"מ ידוע כחומר מחניק, דליק ונפיץ המסוגל לגרום לנזקים חמורים לסביבה ואף לאסון המוני. ענף הגז מורכב ממערכת ענפה ובעלת פריסה ארצית רחבה. הוא כולל מערך ייצור, אחסון, מילוי, שינוע, חלוקת גפ"מ לצרכנים, ומופעל באמצעות חברות הגז. לכן, הטיפול בגפ"מ מחייב שמירה על נהלי בטיחות קפדניים בכל רמות העיסוק כיוון שגפ"מ הוא כידוע, חומר דליק ונפיץ.

הפעולות המסוכנות ביותר כרוכות בשינוע של גפ"מ, כמו הובלה במיכליות כביש והעברה בעת מילוי או פריקה. הגורמים העיקריים להתפתחות אירועים מסוכנים קשורים בשחרור בלתי מבוקר של גפ"מ לאויר ובדליפות של גז, כולל בדירות צרכנים, דליקות ופיצוצים עד לכדי קריסת בנינים. בארץ מתרחשים מידי שנה מאות אירועי גז הכוללים בחלקם נזק רב לאדם ולרכוש.

אולם פוטנציאל הפגיעה הוא גדול הרבה יותר. בארץ ובעולם התרחשו תאונות בעלות תוצאות הרות אסון ולהרס ברדיוס של מאות מטרים, כדוגמת התאונה הקשה שהתרחשה בשנת 1985 בעיר מקסיקו סיטי – התפוצצות רבת עוצמה במאגרי גז בישול גרמה למותם של 600 איש עם יותר מ- 2000 נפגעים.