פיתוח הפריפריה:

השקעות בהקמה ופיתוח של תשתיות ביוב וטיפול בשפכים, מהוות תנאי הכרחי לפיתוח אורבאני של ישובים, בכלל זה באזורי הפריפריה. פיתוח אזורי הפריפריה, מהווה יעד מרכזי במדיניות פיזור האוכלוסין של הממשלה, בפיתוח אזורי תעשייה ושיפור איכות הסביבה באזורים אלו.

הגדלת התעסוקה :

השתתפות המדינה במימון פיתוח תשתיות הביוב, בהיקף של כ-500 מיליון ₪ לשנה, מהווה מנוף לביצוע השקעות נרחבות בהיקפים גדולים בהרבה.

השקעות נרחבות בתשתית מחייבות רכישת המרכיבים ההנדסיים של הפרויקט - במקרה זה: צנרת, משאבות, בריכות, מתקנים הידראוליים, מערכות פיקוד ובקרה - ובנייתם / הרכבתם בשטח. כתוצאה מכך, גדל היקף הייצור של החברות התעשייתיות המייצרות רכיבים אלו (רובם בארץ) וכן גדל הביקוש לשירותיהם של קבלני הביצוע בתחום זה.

ההשקעה בפיתוח התשתיות מניעה שרשרת רחבה של ביקוש לעובדים בתהליך ייזום והקמת הפרוייקטים, באמצעות נותני שירותים שונים, כגון: מתכננים, יועצים משפטיים, יועצים כלכליים, חברות מנהלות (פרוייקטים) ספקי ציוד, יבואני ציוד קבלני ביצוע ויזמים המעוניינים להשקיע את הונם בפרוייקטים תשתייתיים בעלי תשואה מובטחת.

משמעות הדבר היא, כי מדיניות הממשלה בתחום זה, המסייעת ומעודדת השקעה נרחבת בתשתית מהווה זרז להגדלת התל"ג, עידוד הצמיחה במשק והגברת התחרות במשק בין ספקי השירותים השונים לרווחת האזרח.

שילוב המגזר העסקי :

בחלק ניכר מהפרויקטים, בעיקר מתקני הטיפול בשפכים, מתבצעת התקשרות עם היזמים בשיטת ה - B.O.T. או בוריאציות דומות של השיטה. בהתאם לשיטה זו, היזם הזוכה במכרז, מקים את המפעל (כאמור, בד"כ בתחום זה מדובר במתקני טיפול בשפכים – מט"שים), מתחזק ומתפעל אותו למשך כל תקופת ההתקשרות (25-20 שנה) ולאחר מכן, מוסר אותו לידי המזמין – הרשות המקומית / איגוד ערים.

שילוב המגזר העסקי והעמקת מעורבותו בתחום זה, מהווה ערך בפני עצמו, מאפשרת את מינוף ההשתתפות הממשלתית במימון, להיקפי השקעה נרחבים בהרבה, ומסייע בכך לעידוד הצמיחה במשק, כל זאת, תוך צמצום ההוצאה הממשלתית בפרוייקטים מסוג זה, וניצול היתרונות היחסיים של המגזר הציבורי והמגזר העסקי.

עידוד המחקר והפיתוח והרחבת הידע :

הפעילות הענפה בתחום הביוב והטיפול בשפכים מעודדת גם את נושא המחקר והפיתוח בתחום ואת העמקת הידע בנושאים אלו. התחרותיות הקיימת בענף, מניעה את החברות והגופים העוסקים בתחום זה לפתח טכנולוגיות יעילות במחירים נמוכים יותר.

בין הנושאים בהם נבחנים פיתוחים טכנולוגיים ניתן למנות את תחום הטיפול בשפכים גולמיים לרמות איכות גבוהות,שדרוג איכות הקולחים מרמה שניונית לרמה שלישונית, החלפת צנרת ביוב ועוד. על מנת לעודד את בחינת יישומן של טכנולוגיות ותהליכי טיפול חדשים, מקדם המילת"ב (באמצעות תוכנית סיוע) את ביצועם של מס' מתקני ניסוי (פיילוטים), בהם ייעשה שימוש בטכנולוגיות חדישות, תוך בחינתן, לטיפול בשפכים ומחזורם.

שדרוג מכוני טיהור :

כחלק מיישום החלטת הממשלה בנוגע לשיפור איכות הקולחין במוצא מתקני טיהור השפכים נערך המילת"ב לשדרוג מכוני הטיהור להגברת רמת הטיהור לאיכות שלישונית, אשר תאפשר הרחבת השימושים במים מושבים, על ידי הטמעת טכנולוגיות מתקדמות לטיהור.

במסגרת זו, צפויים להיכלל מפעלים קיימים שיעברו שדרוג ויביאו את איכויות הקולחין לרמה שלישונית, כשבשלב ראשון צפויים להיכלל המט"שים הבאים:  רעננה, הרצליה, כפר סבא, קולחי השרון, חדרה ואיילון.

מניעת זיהום הסביבה והפיכת מטרד למשאב :

מדינת ישראל נמצאת ברמת התבייבות בין הגבוהות בעולם. ישובים שמערכת הביוב בהם טרם הוסדרה ואינם מחוברים למתקני קצה מצויים בשלבי תכנון, לקראת ביצוע. הקמת בורות סופגים בהתיישבות הכפרית, המהווים מטרד לסביבה ומקור אפשרי לזיהום מקורות המים  צומצמה במידה ניכרת. ביישובים בהם מתבצעות הרחבות, קיימת החובה להתחבר למערכות ביוב מרכזיות. ללא התבייבות וללא פתרון קצה לא ניתן היתר לבנייה ו/או לאכלוס.

המילת"ב רואה בשפכים משאב מים הניתן לניצול לשימושים שונים.

תהליך הטיפול בשפכים מאיכות ירודה לאיכות שניונית, שלישונית ואף למעלה מכך, מאפשר לראות בשפכים הגולמיים לא כמטרד שיש צורך להיפטר ממנו, כי אם משאב שניתן להפיק ממנו תועלות כלכליות וסביבתיות.

הפיכת השפכים לקולחין באיכות גבוהה מאפשרת לנצל אותם לשימושים שונים, כדוגמת: השבת הקולחין לחקלאות  לגינון הציבורי ולתעשייה (ע"י המשך פיתוח תשתיות באמצעות מפעלי השבת קולחין).

שימושים אלו, מאפשרים לראות בשפכים משאב מים לכל דבר ועניין. ניצול השפכים לשימושים שהוזכרו לעיל, מאפשר לשחרר מים שפירים רבים שנצרכו בעבר ע"י המגזר החקלאי, התעשייתי והעירוני,  שעלותם למשק הלאומי גבוהה, לטובת משקי הבית, תוך צמצום התפלת מי ים ומים מליחים שעלותם למשק הלאומי גבוהה לעין שיעור מהמים המושבים.

כמו כן, הטיפול בשפכים לאיכות גבוהה, מביא לשימור האקוויפרים, תוך פיתוח בר קיימא של משק המים.

כבר היום, חלק גדול ממי השקיה במדינת ישראל מקורו במט"שים, ובעתיד צפוי משאב הקולחים הממוחזרים להפוך למקור המים העיקרי בחקלאות. חשיבותו של מקור מים זה היא בכך שהנו מקור אמין וקבוע ומצוי גם בשנים שחונות, לעומת המים השפירים שהנם משאב במחסור. המרת המים השפירים בחקלאות מאפשרת העברתם לשימוש הביתי ובכך להבטיח אספקת מים סדירה ואמינה לאוכלוסייה.

הפיכת ה"מטרד" למשאב, מביא עימו תועלות חיצוניות נוספות הבאות לידי ביטוי, בשמירה על איכות הסביבה, שימור ריאות ירוקות, שיקום נחלים, ושמירה על החי והצומח וזאת באמצעות הזרמת קולחין מטוהרים באיכות גבוהה, תוך חסכון ניכר בהוצאה הציבורית על בריאות הציבור.

קו-גנרציה במשק הביוב :

תהליך העיכול האנארובי של בוצות סניטריות יוצר כמוצר לווי "ביו-גז", הכולל כ - 60% גז מתאן. המנהל לפיתוח תשתיות ביוב יוזם, מממן, ומלווה הקמת מט"שים, אשר כוללים מתקני קוגנרציה לניצול הביו-גז להפקת כוח (חשמל) או קיטור (לחימום המעכלים האנארוביים).

ניצול הביוגז במט"שים מביא לחסכון משמעותי באנרגיה ולהמרת מקור אנרגיה פוסילי (פחם או דלקים) ע"י מקור מתחדש, ובעיקר מונע שריפת ה"ביוגז" בלפידים (תוך שיחרור גז דו-תחמוצת הפחמן לאטמוספירה) או שיחרור הביוגז עצמו לאטמוספירה. כידוע, המתאן הוא אחד מ"גזי החממה" החשובים, הגורמים להתחממות מעטפת האוויר של כדור הארץ ולשינויי האקלים. 

מחזור בוצה סניטרית ואגרו-סניטרית (רפתות וכד') :

בעיה בלתי פתורה בארץ היא כיצד להיפתר מכמויות הולכות וגדלות של בוצה המופקים ע"י המט"שים העירוניים וע"י מערכות טיפול בפרש ובביוב האגרו-סניטרי.

נושא זה מהווה את אחד האתגרים הגדולים של תעשיית הביוב בעולם ובארץ. המנהל לפיתוח תשתיות ביוב בשיתוף עם המשרד לאיכות הסביבה מציב לפתחו אתגר זה. כמו השימוש החוזר בקולחים, כך גם השימוש החוזר בבוצה מחייב פעילות מבוקרת שתבטיח מחזור מושכל, ללא פגיעה וגרימת נזק לסביבה, כפיתוח בר-קיימה, כגון: דישון חקלאי, טיוב הקרקע וכד').